חב' נורקייט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית פ"ת

פסק דין

1.ערעור על החלטת ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית פתח-תקוה (להלן: "הועדה") מיום 12.2.09.

המערערת מפעילה עסק של הסעדה במתחם פארק "אזורים" בפתח תקווה. במשך שנים, סווג עסקה של המערערת בסיווג של "תעשיה ומלאכה" על פי צווי הארנונה הרלבנטיים של עיריית פתח תקווה (להלן: "העיריה").

בחודש אוקטובר 2006 ביצעה העירייה סקר מדידות ושירותים, בעקבותיו שונה סיווגו של העסק של המערערת לסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר", החל בתחילת שנת המס 2006.

המערערת חלקה על הסיווג החדש והגישה השגה למשיב. עמדתה, היא, כי "חדר האוכל" אותו היא מפעילה בפארק "אזורים" הוא חלק מהפארק התעשייתי, ועל כן יש לסווגו בסיווג של "תעשיה ומלאכה".

המשיב דחה את השגת המערערת. עמדתו, היא, כי המערערת מפעילה "מסעדה" בפארק "אזורים" ומסעדות מסווגות, ברגיל, בסיווג של "מסחר".

ערר שהגישה המערערת באשר לסיווג בשנות המס 2006-2008 נדחה על ידי הועדה.

יוער, כי ערר שהגישה המערערת לשנות המס 2009-2010, התקבל על ידי הועדה, הסיווג תוקן שוב והוחזר לסיווג של "תעשיה ומלאכה". ערעור שהגיש המשיב על החלטה זו של הועדה (עמ"נ 15019-11-10), תלוי ועומד בפני כב' השופט אילן ש' שילה, סג"נ, בבית המשפט המחוזי מרכז (ראו, החלטת כב' השופט שילה, סג"נ מיום 9.1.11).

2. לכאורה, השאלה הצריכה דיון בערעור זה, היא שאלת סיווגו של העסק, המונחת, לא אחת, על שולחנו של בית המשפט המינהלי בערעורים בנושאי ארנונה.

דא עקא, שמכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הערעור דנן, עלתה תמונה מורכבת יותר, הדורשת התייחסות מעמיקה, דווקא אל נסיבות הגשתו של ערעור זה ולא לערעור לגופו.

בכתב הערעור שהוגש ביום 14.7.09, ציינה המערערת, כי החלטת הועדה הומצאה לידיה לבקשתה, רק ביום 31.5.09, באמצעות מכשיר הפקסימיליה. לכתב הערעור צורף מסמך הנחזה להיות החלטת הועדה ועליו חותמת נתקבל של "הירש-שנקרמן עו"ד" מיום 31.5.09. בעמוד הראשון של המסמך, מוטבע כיתוב של מכשיר פקסימיליה מתאריך 9.7.09 שעה 14:57. בעמוד השני ובעמוד השלישי של המסמך, מוטבע כיתוב של מכשיר פקסימיליה מתאריך 31.5.09 שעה 11:34 (להלן: "המסמך-נספח א' לכתב הערעור").

המערערת טוענת בכתב הערעור, כי מאחר והחלטת הועדה הומצאה לה רק ביום 31.5.09, הגשת הערעור ביום 14.7.09 אינה חורגת מתקופת הזמן הנקוב בתקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: "תקנות סדרי הדין"), הקובעת מועד להגשת ערעור מינהלי תוך 45 יום ממועד קבלת ההחלטה.

3. לא כך המשיב, שהגיש ביום 23.8.09 בקשה לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו (בש"א 32221/09; להלן: "הבקשה"). בבקשה, הבהיר המשיב, כי ההחלטה ניתנה ביום 12.2.09. העתק החלטת ועדת הערר צורפה כנספח א' לבקשה (להלן: "העתק החלטת ועדת הערר").

ההחלטה, כך המשיב, נשלחה לצדדים ביום 11.3.09 והגיעה לידי המערערת ביום 19.3.09. המשיב צירף לבקשה העתק משלוח ההחלטה בדואר רשום (נספח ב' לבקשה), העתק משלוח וקבלה מאתר האינטרנט של הדואר (נספח ג' לבקשה), והעתק חתימתו של ב"כ המערערת בועדת הערר, עו"ד בן סיניבר, על אישור קבלת המשלוח (נספח ד' לבקשה).

המשיב טוען בבקשה, כי על המערערת היה להגיש את הערעור עד ליום 10.5.09 על מנת לעמוד בתקופת הזמן הקבוע בתקנה 23(ב) לתקנות סדרי הדין, אולם, בפועל הוגש הערעור בשיהוי של 64 ימים, ועל כן דין הערעור להידחות על הסף.

4. ביום 12.1.10, נערך דיון מקדמי בערעור. ב"כ המשיב, עו"ד ליבוביץ, הודיעני, כי הוא "עומד על שמיעת הבקשה לדחיה על הסף" והוסיף טענה, לפיה "עותק החלטת ועדת הערר שצורף לערעור אינו העותק הנכון".

ב"כ המערערת, ביקש אורכה על מנת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, אך לא התייחס לטענתו של ב"כ המשיב בדבר אמיתות עותק ההחלטה.

בהחלטתי מאותו היום, איפשרתי לעותרת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור לרשם.

ביום 23.1.10 הוגשה הבקשה להארכת מועד, יחד עם תצהירו עו"ד סיניבר (נספח 3 לבקשה להארכת מועד) ובו הסבריו של עו"ד סיניבר המתייחסת לטענה הנוספת של ב"כ המשיב באשר לאמיתות עותק ההחלטה.

מהצהרת עו"ד סיניבר עולה, כי עוד בטרם הגיעה למשרדו ההחלטה של הועדה, מסר לו אחד מאנשי המערערת, חודשים מספר לאחר תום הדיון בועדה, כי הועדה נתנה כבר החלטה בעניינה. לדבריו, הדבר לא הפתיע אותו, מכיוון שלפי ניסיונו "החלטות ועדת הערר שליד עיריית פ"ת מתקבלות רק חודשים ארוכים לאחר שמסתיימים הדיונים בפני הועדה". עם זאת, בשלב זה הוא לא פנה לברר את העניין במשרדי העירייה.